קידוחי האקספלורציה ופיתוח מאגרי הנפט והגז דורשים השקעה אדירה של עשרות מיליארדי דולרים יחד עם תכנון לטווח ארוך.
לפיכך, המשקיעים הפוטנציאליים במשק האנרגיה מקפידים לבחון ביתר שאת את היציבות והמגבלות הרגולטוריות על התעשייה.
במשך זמן רב שררה בישראל חוסר ודאות רגולטורית, בין היתר לאור שינויים תכופים במבנה הרגולציה, וכך משקיעים רבים התקשו לקבל החלטות להשקיע את סכומי העתק הנדרשים למטרות החיפושים הפיתוח וההפקה של מאגרי נפט וגז טבעי.
ביולי 2015, בדו”ח מקיף שעסק במצב משק הגז בישראל, ציין מבקר המדינה דאז כי קיים צורך דחוף בגיבושו של מנגנון רגולטורי יציב ואחיד.
בין היתר טען המבקר כי מצא שורה של ליקויים בפעולתם של הרגולטורים שפעלו באותו זמן בשוק האנרגיה ותלה בחיכוכים ביניהם את הסיבה לעיכובים הרבים בפיתוחו של משק הגז. במתווה הגז אשר גובש ב-2015 נכללה פסקה בעניין יציבות רגולטורית, אשר זכתה לביקורת רבה ועמדה במרכזן של התנגדויות רבות שהוגשו לבג”צ.
ב-2016 אושרר המתווה על ידי ממשלת ישראל וגובשה מחדש הפסקה בעניינה של סביבה יציבה מבחינה רגולטורית, תוך הכרה בחשיבותה על מנת למשוך משקיעים נוספים לאיזור ולאפשר המשך פעילות אקספלורציה ופיתוח מאגרי נפט וגז טבעי בישראל. כיום פועלות החברות השונות האוחזות בזכויות על מאגרי הנפט והגז במדינת ישראל ליישום מתווה הגז על פי התנאים שגובשו על ידי הממשלה, ובפרט לפיתוח מאגר לוויתן והרחבת מערך ההפקה בפרוייקט "תמר".
